שירים

 

לפני כעשר שנים הגשמתי חלום קטן והוצאתי לאור (בהוצאת “סער”) את קובץ השירים הראשון שלי.
לאחר מיון מבין עשרות שירים, נקבעו אילו שיכנסו לספר, עלו לדפוס ויצאו לאור בהתרגשות הגדולה.
זהו ספר הביכורים שלי “אהבה גדולה”.

השירים המובאים בהמשך נכתבו במשך השנים ועד היום. תודה גדולה …

 

**
החיים מתקיימים
הכי קרוב אליך
הכי קרוב לגוף
ממש בין אצבעותיך.
הם שם בתוך כל התאים
ועוטפים אותך בהילה
שלך
הצבעונית.

החיים מתקיימים
בין זרועותיך
המחבקות את גופך,
אסופים בתוך כל מה שאתה מרגיש,
נגיש,
הכי קרוב אליך
ממש בין אצבעותיך.

החיים שלך המתקיימים
הם אתה בכל בוקר ובכל דקה,
הם מה שאתה נושם
ומה שאתה מריח,
הם לאן שאתה הולך
ובמה אתה נוגע,
הם ממש
אבל ממש
בין אצבעותיך.

**
אחרי חמישים שנה,
הגוף כבר השיל את כל עורו
כמה פעמים,
הלב עיצב את החדרים
והפירפורים אחרים.
הגידים לוחצים
חלקים גדלים ללא מורא
קמטים חורצים ללא בושה.

אחרי חמישים שנה,
התמונות כבר נשכחות
ומי שהייתי מזמן השתנה,
ולמרות שאני יודעת
תמיד עולה השאלה
וסקרנות מציפה ללא שליטה.

אך הזמן צועד קדימה בנחישות
ומשאיר כתמים של זרות,
הוא גדול ויהיר ולא תמיד בהיר
אך גם עושה לנו קצת סדר.
אז בדקה הזו
ממש עכשיו
הכל בסדר.

**
אחרי כאבי הגב
הרשרוש בלב
והגוף הדואב,
את עדיין כאן?

אחרי הידלדלות המילים
השיבה הגורפת
והיחלשות הרגליים
את עדיין כאן?

אז עכשיו אני פורש את הלחם
ואת מוציאה את הגבינה
צהובה, כן צהובה
ממש כמו בהתחלה.

**
בקצות אצבעותיי אני נאחזת בעולם,
הירוק והמשתנה,
כמו צילו של הזמן
על החול הרך,
עם כל מה שהוא לקח
ונשכח,
עם כל מה שהוא נותן בחן.

מה הוא המקום ומה היא השעה
לראות את הסימן
לשמוע את המילה הנכונה
שלא ממש מגיעה,
מה היא הדרך ומה היא השגיאה?
מחייכת לצד דמעה
מעוטרת במילות השיר,
חזקה מרוחות הסתיו בשלכת
לאן בדיוק אני הולכת?
ומה עם כל השינויים?

מנסה לנקות את הקולות האפורים
ולשתול במקומם פרחים.
לרוב זה מצליח וגם משכיח
את המהפכה
וכל מה שהיא שינתה.
ויש דברים שאני ממש רוצה,
להציל או לשכנע,
אבל לא ממש יכולה ואין לי זמן
אולי בעוד חודש אולי בעוד שנה…

ומה שחשוב זה לקדש את הרגע
ולהתמודד עם הפגע
ולעטוף הכל באור הזוהר הצפוני,
ולא לשכוח שיש לי כוח!
טיפה צבעונית
שקצות אצבעותיי נוגעות בעולם…

 

**
הדרך שלי
היא רק שלי.
יש בה ימינה
ויש בה שמאלה.
יש בה שמש
ויש בה ירח.
יש בה עצב
יש בה שמחה,
יש בה חיוכים
ויש דמעה.

הדרך שלי
היא רק שלי.
יש בה שקט
ויש בה סערה,
יש בה מילים
ויש בה גם שירה.
יש בה מכשולים
אבל גם הצלחה.
יש בה כניעה
אבל גם מלחמה.
לפעמים אני נעצרת,
אבל גם ממהרת.

הדרך שלי
היא רק שלי,
גם בחוסר
וגם בהשלמה.

 

**
בגלל כל רגעי השתיקה
בגלל כל רגעי הפחד
בגלל כל המחשבות שבלמתי,
בגלל כל אילו שלעגו
ואילו שלא פרגנו
בגלל אילו שהביטו אלי מזווית העין הצרה.

היום אני קמה
ואומרת
בלי להתבלבל
בלי להשתדל,
בלי לבחור את המילים,
אומרת הכל
בלי סינונים,
מול כל העולם

-את כל המילים-

היפות והפחות
הקשות והרכות
הגדולות והקטנות
אומרת את כל המילים
על בימת החיים
ללא מעצורים.

 

**
ליקוט האותיות
חיבור המילים
הסידור למשפטים
הנשענים אחד על השני,
ברצף הביטוי
ברצף הבינוי
עד שלמות האסופה,
עד הנגיעה בך
עד קריאה של עיניים זרות,
עד התפעמות הלב
עד חיוך נרחב
של הזדהות.

 

**
אני מוגנת
מתחת לכיפה שקופה,
מתחת לכנפיים שלך
מתחת למילים ולעלים
מתחת לטיפות הגשם,
מתחת להילה
בשמלה לבנה.
מוגנת בתפילה הזכה
מתחת למגע כף ידך.

מוגנת
בכוונה ובאהבה,
במעגל של חסד.
מוגנת מעבר לזמן
מוגנת גם בחלומות
ללא תשובות.
שטה בין הברור לניסתר
שטה למחר
מוגנת.

 

**
מותר לי לצעוק עד השמיים,
עם קול או בלעדיו,
מותר לי לאחוז בכל חוט דק של תקווה.
מותר לי גם איתך
לבכות,
לצחוק,
להשתגע, להתגעגע.
להתבלבל, לשכוח,
מותר לי להגיד: אין לי כוח.

מותר לי להתייאש עד למעמקים,
ואחר כך לעוף לתוך העננים.
מותר לי לעזוב הכל וללכת
בלי הסברים,
לשתוק עד בלי די
בלי מטרה.
מותר לי להניח לזה
כאילו כלום לא קרה.

מותר לי גם איתך
לבכות, לצחוק,
לשגע,
להתפרע,
לפרוץ גבולות ללא חשבון,
מותר לי הכל…

 

**
הכל כתוב לי על הגוף
ואם זה לא כתוב
אז יש סימנים
אדומים כאילה.
ופה ושם עוד דברים מוזרים,
שרואים.
למשל בפנים.
אבל אני לא מתבלבלת
ומורחת את האיפור
ממש כמו פעם.
רק שעכשיו האודם ממש אדום
שמאיר לי את העיניים
ומטשטש את כל השאר בינתיים.
וגם נפוח פה ושם
אבל זה יותר טוב מ 47 ק”ג.
ובכלל נלחמת על הגוף
נלחמת על המילים
על החיים
כן, לא, חיוכים, עבודה,
איתך,
הכל כתוב לי בגוף.
במילים חזקות בסימנים.
על החיים.

 

**
תעשו לי מקום
אני הייתי כאן קודם.
דחפתם מעט לצדדים
ועכשיו,
ניצלתם את העובדה הקיימת
אולי גם את החולשה.
אבל היי
אני כאן ונלחמת
לא מוותרת
על המקום
ולא רוצה לשלוח מרפקים
כי צריך כל טיפה של כוח
גם כדי לשמוח…

 

**
יפה לנצח
שלעולם לא אהיה כבדה על כתפך
ועוד, תפרחי אל האור בצבעך הוורוד הצוחק.
מתוודה לעת עתה
על מה שנעשה
או לא, עבורך
בחכמה.

מנסה
לקחת בחזרה
אי הבנה, אי הגנה
ימים ריקים, ימים רחוקים
שהיו אז
ללא בהירות, ללא הבנה
כשלא ידעתי עולם.

יפה שלי
לנצח, צעדייך הקטנים טבועים בנתיב חיי
שבבגרותי
התמלא במילים, חכמה קטנה ושקט.
גם ממרחק, הרבה קרוב ודומה
קרוב עד כאב
ובעודי נושמת
דאגה אין סופית כאוקיינוס
שלא תמחה.

 

**
זהו, דום שתיקה,
נגמרו לי המילים מולך
מוצו תנועות הגוף
אין כרגע לאן לעוף.
מסתכלת
ימינה שמאלה
אין לאן להתקדם
מנחשים את הבלתי ידוע
תכף סוגרים כאן עוד שבוע.

אנחנו שונים בשקט המתוח.
דבר אינו בטוח
שאלות רבות ללא תשובות
אין מטה קסם לחידות,
נשבר הרצף נשבר הסדר
הדרך אינה מגיעה לאף פניה.
לא ימינה לא שמאלה
ללא מוצא.
דום שתיקה, מילים ספורות,
אין לדעת מה בבאות.

 

**
בדרך כלל
אגיד מה אני חושבת
את האמת שלי
התמונה שלי
ולא של אחר.
מי שיקבל ומי שלא
מי שיחשוב ומי שיפסול
הכל,
מבלי להכיר איך אני רואה
איך אני מחשבת
או מתחשבת,
כמה אני שונה
או איך אני נלחמת.
בדרך כלל אגיד מה אני חושבת
אשתמש במילים שלי
ולא של אחרת.

 

**
אני לא יכולה לפקח על הדברים מלמעלה
אני עסוקה שם למטה
בלגייס את כל הכח.
שוכחת את המשפטים
שוכחת מה הכוונה
זקוקה להבהרות
להסברים חוזרים
מסדרת תזכורות
מבליטה תאריכים
משתדלת להגיע בזמן
אבל גם בורחת לספרים
מתקדמת לפי הסעיפים
אחד אחד.
אבל ממש
ממש לא יכולה לפקח על הדברים.

 

 

**
דווקא עכשיו אני מחדדת
לא רוצה לשכוח
את המילה המדויקת,
אבל לפעמים מתאמצת,
אולי זה הגיל
ופתאום
זה חוזר כמו ברק
בלי קשר לכלום ולמה שקורה.
דווקא עכשיו מנסה להעשיר
מנסה להשאיר
מנסה להשאיר חותם
בתקווה שיובן.
דווקא עכשיו לא רוצה לשכוח
רק לשמוח.

 

**
עכשיו חלקים ממני
כמעט מתים
ממש הדבקתי אותם בדבק מגע
על קירות ליבי
כדי שלא ייעלמו לי ממש.
הם תלויים שם בהמתנה
ואני זוכרת את כולם.
ובימים אחרים
כמעט בלי לשים לב
הם יחזרו בחזרה אחד אחד
בצבע ועם כח
כי אי אפשר לשכוח
כי הם שם בתוך הגוף
שרוצה לעוף
שוב.

 

**
עכשיו
אני רוצה רק לשתוק
לא לבזבז מילים
לא להשמיע קול
לא להסביר
לא לשתף
לא להתרגש
פשוט כלום.
ריק מבורך
שבטח מחר ישכח
ויצחק אלי מעבר לפינה.
וכשתחזור ברעש וצלצולים
עם חדשות מהחיים
המחשבות יהרגו את ההרהורים
ואז יחזרו לי המילים.
אבל עכשיו
אני רוצה רק לשתוק.

 

**
פראית
אצילית,
אולי את רצה עם זאבים?
איפה הילדים?
רחוק.
אבל את שומרת על אמא
כאן.
אמא היפה.
שורדת, בדירת חדר קטנה,
חכמה.
מצחיקה.
מניפה את השיער
מכינה עוד כוס תה
ומריחה את הריחות.
נושמת את אוויר החיים,
רוצה לפעמים לעזוב
וללכת,
מהססת.
אולי זה לא הזמן,
אולי היית צריכה מזמן,
לרוץ עם זאבים
להיות עם הילדים
לחייך מתוך שלווה.
אולי את צריכה אהבה
דחוף,
אולי את צריכה לעוף
רחוק כדי לנוח,
רחוק כדי לשמוח.

שורדת
אצילית
מצחיקה עד השמיים
איתי כאן
בינתיים.

 

**
רחוב מכוסה בערפל
הוא כרגע ביתי.
שקט שאין לו סליחה
חושב, מה אני בשבילך?
אני לא מכיר כאן אף אחד,
אבל יושב עם אחי לדגל.

ובשעת ההרס
מביט בילדים ובצבעים
רואה תכאב בעיניים
בסבל המתאסף,
בקרב שפוגע בגופי
בפחד הנורא
ממך,
שלא תנטוש אותי,
כי אני פה מאהבה.
אני עם אחי לדגל
אחי למלחמה.

כל כך הרבה דעות
כל כך הרבה חבלות
מהלומות החליפו מילים
והציפו את הפחדים.
אפשר גם עם פרח
ואפשר גם בוורוד.
מתי יבוא השינוי?
מתי יהיה כאן טיפה יותר שפוי?

אני בכלל נגד מלחמה,
ולא מכיר כאן אף אחד,
אבל אני כאן עם אחי לדגל
אחי לאהבה.

**
אנחנו מכירים הרבה שנים
מידי פעם נפגשים.
אני עושה את כל מה שאתה אומר,
בלי לשאול שאלות.
בודקת בהרבה כיוונים
מעדכנת כשצריך.
ויש ימים שקל
ויש ימים שלא,
וכאילו שסתם לא בא לי לבוא.
ומידי פעם צריך להיפגש
אבל לך, אין ממש מה לחדש.
מייאש.
ובינתיים דברים כאן משתנים,
הבגדים, הפנים שבמראה,
מה שאני אוכלת
איך שאני מסתכלת.
לומדת את עצמי מחדש
במיוחד כשהגוף נחלש.
אבל עבורך זה לא דברים של ממש.
וכשאנו נפגשים
אין לי ממש מילים
כי בכל זאת בדקנו בכל הכיוונים
ולמרות שאנו מכירים הרבה שנים
עדיין אין לך מה לחדש.
ממתינים.

**
אפשר להבין שהראש שלי
פשוט ריק מרעיונות.
אפילו לא שיחררתי
זר קטן של מחשבות
בשיר קטן
בכמה מילים שחברו למשפט.

אפשר להבין את חוסר הריכוז 
בחלל הלבן הזה בראש
המובן אבל
הכה חדש לי.
כי כל תא בגופי הוא אות
ואני כולי משפטים וצעדים
התקדמות ומעשים
שקופה לאחרים.
מה שרואים זה מה שיש
השקט והסערה, הבכי
והשמחה.

אז אפשר להבין שתכף תיכנס הברכה
ואחר כך אשתה
אספרסו ארוך עם סוכר 
כי בלי, זה טיפה מר.
ואז אולי מקצה גוף זה יגיח
בבלי ממש להשגיח
אוכל להבין …

**

אני
יכולה להמציא שירים 
לקשט בחרוזים,
יכולה לצלם בתנועה
לקרוא בין השורות
להבין את תנועת הגוף
ובחלומות … לעוף.

אני
יכולה ללמד דבר או שניים
ולהקשיב עד השמיים.
יכולה לחייך לזר
יכולה לפעמים לדחות למחר,
יכולה לפרגן לחבר
יכולה תמיד יותר,
אני
יכולה להיות רק אני
ולא אף אחד אחר.

**
החיים הם
רסיסים של טל
בבוקר של סתיו,
הם צחוק גדול
ממילה קטנה,
רגע של אושר שמציף
מתוך רגע של שקט.
שיר ברדיו שתמיד נאהב
ספר שמישהו כתב,
משפחה,
חברים יקרים,
האבנים הגדולות
האבנים הקטנות,
האהבות…
התמונות – אילו שבתוך הראש,
חיוך מתוק של ילד
ללמוד עוד משהו חדש,
לנשום את ריח הגשם
או ריח הפריחה.
החיים הם עתה
החיים הם אתה. (או את)

**

בא נסכם עם עצמנו
להגיד תודה כשמתעוררים בבוקר,
לחייך אל העולם עוד בעיניים עצומות,
ובדקה אחת של שקט
פשוט לא לחשוב על כלום.

בא נסכם עם עצמנו
להתחיל כל יום ברגל ימין
להקשיב תוך כדי שמיעה
לכוון לתדר יותר גבוהה
ולזכור מה חשוב ומה פחות.

בא נסכם עם עצמנו
להיות טיפה יותר טובים
לעצמנו, ומכאן לאחרים.
להשתמש במילים נקיות,
אבל לא לבזבז יותר מידי מילים
להשאיר לעוד ימים.

בא נסכם עם עצמנו
לזוז ממקומות שמקטינים אותנו – ולגדול.
להשאיר את הראש מעל למים ולחומר.
להסתכל על אמא אדמה ועל הטבע ולדאוג.
כי כרגע אין לנו מקום אחר.

בא נסכם עם עצמנו
להישאר מעט תמימים
להכיר את עצמנו כמה שיותר
ולפעול לשם כך.
להשיל מעל גבנו משא מיותר
ולראות שאפשר בלעדיו.
וגם לבקש יפה מהיקום שישלח אלינו שפע – מהטוב.

בא נסכם עם עצמנו
לא להיגרר בריקנות
לא לקחת דברים באופן אישי
או להניח הנחות,
כי זה מחליש
ולעשות הכי טוב שאנו יכולים.

**

חיילים של החיים
מנסים לשנות את המצב.
קשה לקנות דירה.
מה היא העצה הנכונה?
מנסים לגשר בין הפערים
מנסים להניע את הצעירים
שלא מורידים עיניים מהמסך
ועל הדרך מכורים ל”אח”
אח אח…
בתוך פקקים בלתי נגמרים
בין הרמזורים
מנסים לשנות את המצב,
אך העול שובר את הגב.
מי יותר מפורסם ממני?
מי בסוף הכי לבד?
אם אני לא שם אני לא קיים?
ואם אני שם
זה עושה אותי מבריק
זה עושה אותי חכם?
חיילים של החיים
מנסים לשנות את המצב.
במי להאמין עכשיו?
הולכים עד הקצה
לא מקבלים מענה,
הכל מהיר ועצבני
תנסה לא להשיג אותי,
רוצה להגיע לפניך
רוצה להיות שם בלעדיך.
חיילים של החיים
מנסים
לסגור פערים,
מנסים להגיע אל האופק
על הקצה ללא דופק.
מה נכון ומה יכאב?
ומי אני עכשיו?
מה בעצם המצב
ומה זה שם תלוי על הגב?…

**
אני רוצה לדעת יותר
אם אפשר טיפה מהר…
רוצה לשלוף את המילה הנכונה
גם אם אני לא ממש מוכנה…
רוצה להגיע למקום הכי רחוק בעולם
רוצה לדבר צרפתית
רוצה להיות לחודש יפנית.
רוצה להתעורר כל בוקר מול ים,
רוצה לחצות את אסיה ברכבת,
רוצה לפגוש נזיר מואר,
רוצה הכל לפני שיהיה מאוחר…
רוצה לחבק ילדים אבודים
רוצה להעז ללא פחדים,
אני רוצה לתת יותר
רוצה להגיע בלי לאחר,
אבל הכי הכי רוצה שיהיה לי להכל מספיק זמן
ואם אפשר במזומן…

**
אולי….
אולי לא פירגנתי מספיק,
אולי לא חייכתי מספיק,
אולי לא שלחתי יד ללטף,
אולי לא באתי לבקר,
אולי לא הבטחתי הבטחה,
אולי לא הצחקתי מספיק,
אולי לא כתבתי מספיק,
לא זוכרת אם שרתי במקלחת…
לא סלחתי מהר על מילה נשכחת,
אולי ויתרתי לעצמי יותר מידי,
אולי דיברתי במקום להקשיב,
אולי קבלתי מבלי לתת,
אולי לא חיבקתי מספיק,
לא דאגתי מספיק,
אולי לא זכרתי לאמר תודה…
אז….
סליחה.

**
מכל המקומות
בין כל הרצונות
בין הצימאון לתקווה
בין הייאוש להצלחה.

בכל המקומות
מבין כל ההבטחות,
קולות עמומים
צלילים שורטים.

אמרתם
עוד רגע עוד דקה,
כבר נגמרת המלחמה.
אך בינתיים,
אין שלווה אין מנוחה
אין שקט נעלמה ההבטחה.
אין שקט נעלמה ההבטחה…

בין כל המילים
מסרים נסתרים,
מה בין היום למחר
מה בין יש לנגמר.

אמרתם
עוד רגע עוד דקה,
כבר נגמרת המלחמה.
אך בינתיים,
אין שלווה אין מנוחה
אין שקט נעלמה ההבטחה.
אין שקט נעלמה ההבטחה…

**
זה לא הרגע הנכון
זה לא הזמן לבקש
אני כבר עייפה
אבל רוצה טיפה יותר ממך..

מה בסך הכל אני רוצה?
רוצה חיבוק ממך.
אבל אתה עסוק בלחיות
לא פנוי כדי לראות
שבסך הכל אני רוצה
חיבוק ממך..

מסתכלת לך בתוך העיניים
מחפשת את המחר,
פוחדת שלא יהיה מאוחר
לנשום ביחד
להתגבר על הפחד..

ולמרות שהשקט שלי קשה
אנחנו שניים בסיפור הזה,
מנסים לשחות במים
תופסים ת’אושר בידיים
הביחד שלנו הוא בית
ואני אחרת,
כבר לא ממהרת..

כי מה בסך הכל אני רוצה?
עוד חיבוק ממך,
אבל אתה עסוק בלחיות
לא יכול לראות,
שבסך הכל אני רוצה
רוצה חיבוק ממך…

**
זורקת הכל החוצה
לא חוסכת בפרטים
עכשיו כולם ידעו
שישבת לי חזק בפנים,

היית לי כתף רחבה
בניתי חיוך רק בשבילך
אהבתי אותך
כמו שאף פעם לא תדע
כמו שאף פעם לא תדע.

וכולם אמרו לי שאתה מבוגר
כולם לחשו לי אי אפשר
טיפשונת שכמותי
מי יציל אותי?

מבין כל הצלילים
אחרי כל המילים
פתאום הבאת מישהי אחרת
רגע, באיזו שפה היא מדברת?

אז יצאתי החוצה בליליה הקר
בדיוק בשנייה שהבנתי
שנגמר
כנראה שלך זה היה ברור
שאצא מיזה עם לב שבור…

ואהבתי אותך
כמו שאף פעם לא תדע
היית לי כתף רחבה
טיפשונת שכמותי
מי
מי יציל אותי?

**
מסתובבת בין חדרי הבית
כל מה שעוטף את הקירות
הם כל מה שאספנו בין המלחמות.
ונכון, אמרתי שלא אתקשר
הנה אתה שוב מאחר…

אחרי כמה כוסות של יין
כבר קשה לי לחשוב
ונדמה שאני מאבדת שליטה
ונדמה שאני מאבדת אותך…

מנסה ליישר את השמלה
מנסה לנקות את ההרגשה
חושבת עוד רגע ותפתח את הדלת
אבל בינתיים אני כל כך לבד,
וזוכרת שאמרתי שלא אתקשר
אבל אתה שוב מאחר…

וכניראה שלכאוב זה חלק מלאהוב
וכמה שאנסה בינתיים זה לא יוצא
ונדמה שאני מאבדת שליטה
האם אני מאבדת אותך?

אחרי כמה כוסות של יין
כבר קשה לי לחשוב
ונדמה שאני מאבדת שליטה
ונדמה שאני מאבדת אותך…

**
היתה לך מזוודה קטנה
כשטרקת את הדלת,
ואיך שזה קרה
נישרפה המנורה בחדר,
אז הלכתי ארון
הוצאתי צעיף סגול וסוודר
וירדתי לקפה בפינה
רק כדי לגלות שלי
את שם לא מחכה…

אז בואי כשתבואי
נתכרבל מתחת לשמיכה
נשים את בילי ג’ואל
נזמזם ת’מנגינה.

דירת חדר וחצי מדף וארון
בשבילי זה אולי החורף האחרון
החזאי אומר 9 מעלות בשפלה
ואני מתחת לשמיכה
ממלמל איזו תפילה
מסתכל על הידית של הדלת..
מתי את חוזרת?

אז בואי כשתבואי…

זוכרת איך תכננו ת’עתיד
אמרנו שנישאר תמיד
ועכשיו אהובה
אולי את מסתובבת אבודה?
אז תרימי טלפון
תגידי מה נשמע,
תגידי שאת כבר מגיעה…

אז בואי כשתבואי
נתכרבל מתחת לשמיכה
נשים את בילי ג’ואל
נזמזם ת’מנגינה.

**
פלומה היא ילדה בת 10
גרה בבניין יוקרתי
באיזה רובע צרפתי.
400 מר’ 4 נפשות
כן, וגם 2 חתולות…

פלומה היא פילוסופית קטנה
החליטה לסיים את חייה
ביום הולדתה
היא חושבת
מלבד היופי והאמנות
בעצם אין
אין לעולם משמעות…

6 דירות ושוערת
על מה, על מה היא שומרת?

פלומה ילדה גאונית
יודעת על החיים
כאילו היא בת 80
מדוע כסף מתחבר לסמים?
למה ילדים משחקים מבוגרים?
ולמה, למה אנשים מעמידים פנים?

6 דירות ושוערת
על מה, על מה היא שומרת?

אז בא נשתה תה ב 5
ננסה להתחבא בתוך הזמן
נחשוב על תנועת העולם
ואנשים חדשים
שנכנסים לחיינו
ומשנים ללא מאמץ
את כל מי שהיינו

6 דירות ושוערת
על מה, על מה היא שומרת?