ה-דַּלָאִי לָאמָה הוא תוארו של המנהיג הדתי והרוחני של הבודהיזם הטיבטי.
בין המאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-20, היה גם תואר המנהיג הפוליטי הרשמי של טיבט.
פירוש המילה “דלאי” בשפה המונגולית הוא “ים” (או “אוקיינוס”). “לאמה” היא הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר בבודהיזם הטיבטי ומשמעותה “חכמה”. לפי כך פירוש התואר הוא “ים החכמה”.
על פי המסורת הטיבטית, הדלאי לאמה הוא גלגול נשמתו של הבודהיסטווה (כינוי למתרגל שנדר להקדיש את חייו לחמלה עבור כל היצורים החיים).
על פי האמונה הבודהיסטית הטיבטית, הדלאי לאמה הוא טולקו, הוא מי שנולד מחדש באופן מודע לאחר שיצא ממעגל הסמסרה (לידה מחדש), על מנת להמשיך להדריך את האנשים וללמד את הדהרמה (האמת).
לאחר מותו של הדלאי לאמה הקודם, נשמתו נכנסת בגופו של תינוק שנולד, תהליך זיהוי הדלאי לאמה החדש כולל סדרה מורכבת של טקסים וסימנים, שלאחריהם הופך לדלאי למה חדש.
מעט היסטוריה…
בסוף המאה ה-14 היו בטיבט מספר מסדרי נזירות בודהיסטית שונים, שהיו אחראים על שימורה והפצתה של חכמת הבודהה. לכל מסדר הייתה מסורת נפרדת, ביאורים שונים לבודהיזם ודרך לימוד שונה. המסדר הגדול ביותר היה ה”גלוגפה”, המוכר יותר כ”מסדר הכובעים הצהובים”.
מסדר זה נוסד במאה ה-14 ובראש עמד הלאמה של להסה. הלאמה השלישי סונאם גיאטסו הגיע בשלהי המאה ה-16 למונגוליה במסגרת הפצת הבודהיזם, ושם קיבל את התואר “דלאי לאמה” מידי המנהיג המונגולי אלטאן חאן.
בעקבות מאבק כוחות בין המסדר לבין מלך טיבט, נמלט הדלאי לאמה הרביעי מטיבט ומת בגלות בתחילת המאה ה-17. באמצע המאה ה-17, בסיוע כוחות מונגוליים, שקיבלו על עצמם את הבודהיזם בגרסת מסדר הגלוגפה, נקבע הדלאי לאמה החמישי כמנהיגה הרוחני של טיבט ושליטה הפוליטי.
הוא זה שבנה את ארמון פוטאלה בלהסה, ארמון שהפך למקום משכנם של הדלאי לאמה ולאחד
מסמליה הבולטים של טיבט,
עד לשנת 1959. ב-1682 עם בחירת הדלאי לאמה השישי, הוחלט כי תפקיד המנהיג הרוחני והמנהיג הפוליטי יישארו בידי אדם אחד – הוא הדלאי לאמה.
בנובמבר 1950, בגיל חמש עשרה בלבד, הוכתר טנזין גיאטסו על ידי ממשלת טיבט לראש המדינה ולמנהיגה הרוחני הרשמי,
הדלאי לאמה ה-14, במקום קודמו טובן גיאטסו, שנפטר בשנת 1933.
בעקבות התנגדות סין למינוי זה, כבשו כוחות הצבא הסיני באוקטובר 1950 את טיבט.
לאחר ניסיון התנקשות כושל של סין בגיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, וכישלון ניסיון להתקומם של הטיבטים, ברח הדלאי לאמה ה-14 לדרמסאלה שבצפון הודו במרץ 1959, בה הוא שוהה עד היום. בדרמסלה הוקמה הממשלה הטיבטית הגולה בראשותו, המנהלת מאבק לשחרור טיבט ולהשגת עצמאות או לכל הפחות, אוטונומיה.
ממשלת סין מחרימה את הדלאי לאמה ה-14 ומסרבת לחלוטין לשאת ולתת עמו, בשל היותו סמל למאבק לשחרור טיבט. החזקה של כתבים, תמונות או סרטים הקשורים לדלאי לאמה נחשבת בסין לעבירה פלילית חמורה שעונש כבד בצדה.
תורתו של הדלאי לאמה מדגישה את החשיבות של חמלה, אי אלימות ודיאלוג בין-דתי. מבין תפקידיו, קידום ערכי החסד האנושי והצורך בהתנהלות אתית בחיי היומיום, תוך התאמה עם עקרונות הליבה של הבודהיזם. השפעתו של הדלאי לאמה ה-14 טנזין גיאטסו ניכרת ברחבי העולם, והוא הפך לדמות בולטת בקהילה הבין-דתית, המקדמת שלום והבנה בין מסורות דתיות שונות.
הדלאי לאמה ה-14 טנזין גיאטסו מכהן בתפקיד זה מאז בנובמבר 1950.
תפקידו של הדלאי לאמה
הדלאי לאמה הוא המנהיג הרוחני של אסכולת הגלוג וסמל לבודהיזם הטיבטי ברחבי העולם. הדלאי לאמה הנוכחי, טנזין גיאטסו, הוא ה-14 בשורה של גלגולי הנשמות. תפקידו כולל:
מנהיגות רוחנית: הנחיית חסידים בתרגולים הרוחניים שלהם ושמירה על שלמות התורות הבודהיסטיות.
מנהיגות פוליטית: מבחינה היסטורית, הדלאי לאמות היו גם מנהיגים פוליטיים של טיבט. למרות שהדלאי לאמה הנוכחי ויתר על סמכות פוליטית, הוא נותר תומך עולמי למען המטרה הטיבטית וזכויות האדם.
שימור תרבותי: קידום התרבות, השפה והדת הטיבטית, במיוחד בקרב הפזורה הטיבטית.
דיאלוג בין-דתי: עיסוק בדיאלוגים עם מנהיגים של מסורות דתיות אחרות על מנת לקדם הבנה הדדית ושלום.
טנזין גיאטסו. הדלאי למה ה- 14
טֵנְזִין גְיָאטְסו הוא הדַּלָאִי לָאמָה הארבעה-עשר והנוכחי, איש הדת הבכיר ביותר בבודהיזם הטיבטי ומנהיגם של מיליוני טיבטים ובודהיסטים ברחבי העולם. גיאטסו היה השליט האחרון של המדינה הטיבטית העצמאית טרם ההשתלטות הסינית עליה, והמשיך לעמוד בראש הממשלה הטיבטית הגולה עד שנת 2011, אז ויתר על תפקידיו הפוליטיים.
גיאטסו נחשב לכריזמטי, לנואם טוב ולאישיות מוערכת בקרב הציבור. הוא הדלאי לאמה הראשון שביקר במערב, ובין היתר גם בישראל. במישור הפוליטי פעל לא רק נגד דיכוי הטיבטים, אלא גם להשכנת שלום במוקדי סכסוך שונים ברחבי העולם. בשנת 1989 הוענק לגיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בתחום המאבק הלא-אלים לשחרור ארצו.
בודהיזם טיבטי
בודהיזם טיבטי, הידוע גם בשם לאמאיזם, הוא צורה ייחודית של בודהיזם המשלבת אלמנטים שונים של מסורות, שהתפתחה בטיבט ובאזור ההימלאיה שמסביב, כולל בהוטן, נפאל וחלקים מהודו.
הבודהיזם הטיבטי מדגיש את נתיב הטנטרי, המשתמש בתרגולים ובטקסים יעודיים על מנת להשיג הארה במהלך חיים בודדים.
האמונה בגלגול נשמות היא מהותית בבודהיזם הטיבטי. הדלאי לאמה הוא הלאמה המגולגלת הבולטת ביותר.
חיי הנזירים ממלאים תפקיד חשוב במנזרים הרבים המשמשים כמרכזי למידה ותרגול רוחני.
כמו כן חלק בלתי נפרד מהלימוד הן צורות שונות של מדיטציה וטקסים, בנוסף לשימוש בשיטות המחשה במנטרות ומנדלות. הבודהיזם הטיבטי שואף להגיע לבודהה לטובת כל היצורים החיים.
הבודהיזם הטיבטי מורכב מארבע אסכולות עיקריות:
Nyingma: בית הספר הוותיק ביותר, שהוקם על ידי פדמסמבהווה הקרוי גם: גורו רימפוצ’ה, המדגיש את תורות הדזוגצ’ן. (מערכת מתקדמת מאוד של מדיטציה ברמות היסוד העמוקות ביותר והעדינות ביותר של התודעה).
Kagyu: ידוע בדגש על מדיטציה ובתורתו של מהמודרה. (שיטות להבנה אמיתית של עצם טבען של התודעות שלנו עצמנו, המובילות אותנו להארה) .
סאקיה: משלבת בין וג’ריאנה לבין לימודים, תוך שימת דגש על תורתו של למדרה (“נתיב ופרי”).
Gelug: נוסד על ידי טסונגקאפה שהיה נזיר בודהיסטי טיבטי רב השפעה, פילוסוף ויוגי טנטרי, שפעילותו הובילה להקמת אסכולת הגלוג של הבודהיזם הטיבטי, הידוע בדגש על משמעת נזירית ולימוד פילוסופי. הדלאי לאמה שייך לבית הספר הזה.
סמלים
שמונת הסמלים המשמחים: כוללים את השמשייה, דג הזהב, אגרטל האוצר, פרח הלוטוס, קונכייה,
קשר אינסופי, דגל ניצחון וגלגל הדהרמה. כל אחד מהם מסמל היבטים שונים
של הדרך והתורות הבודהיסטיות.
גלגל הדהרמה מייצג את תורתו של בודהה ואת הדרך להארה.
מנדלות הן ייצוגים סמליים של היקום המשמשים במדיטציה ובטקסים.
מאמינים כי דגלי תפילה, הדגלים הצבעוניים עם תפילות ומנטרות, מפיצים ברכות וחמלה עם הרוח.
מסורות ומנהגים
לוג’ונג: שיטות אימון מוח המתמקדות בפיתוח חמלה וחוכמה.
מנחת צוג: מנחה פולחנית לאלוהויות ולרוחות, המבוצעת על מנת לצבור הישגים ולטהר מכשולים.
נגונדרו: תרגולים מקדימים הכוללים השתטחות, דקלומי מנטרה ומנחות מנדלות, הכנת מתרגלים לתורות מתקדמות.
Chöd: תרגול הכולל הדמיה של הצעת גופו לרוחות ולשדים, המסמל את חיתוך ההתקשרות עם האגו.
פסטיבלים וטקסים
לוסאר: השנה החדשה הטיבטית, נחגגת בטקסים, ריקודים ומפגשים חברתיים.
מונלאם: פסטיבל התפילה הגדול, המתמקד בתפילות ובמנחות לשלום עולמי.
סאגה דאווה: חוגגים את לידתו, ההארה ומותו של הבודהה.
פסטיבל מנורת החמאה: מאיר מנזרים ובתים במנורות חמאה כדי להפיג חושך ובורות.
באהבה גדולה
רבי