לדעת להקשיב

בני האדם אוהבים שמקשיבים להם. לדעת להקשיב לאחר נותן בידי המקשיב כלי חשוב בתקשורת בין אישית.

הקשבה היא חלק חשוב ממודעות האדם.
היכולת להעניק תשומת לב מלאה לאחר. נוכחות כאן ועכשיו. הקשבה היא לא רק למילים הנאמרות, הקשבה מודעת על המכלול בזמן שהדברים נאמרים.
מקצב המילים, הצליל, רצף הדיבור, בטחון או הססנות, וגם כל שאר הדברים שקורים בזמן דיבור: שפת גוף, צורת הישיבה, תנועות הראש או הגפיים, ישיבה רגועה או חסרת מנוחה. כמו כן אנו מקבלים המון מידע על הנאמר מעבר לוויזואלי – מה מקרין הדובר, איך הוא מרגיש, וכדומה…
לפעמים מה שניראה מעבר למילים משמעותי הרבה יותר, מה שמצריך מודעות וערנות מלאה.

הקשבה יוצרת יחסים של אמון בין הדובר למקשיב. ההקשבה עצמה היא היא העזרה הגדולה שאפשר לתת. גם ללא מתן עצות או תשובות לבעיות הדובר.

הקשבה נכונה מתבססת על מס’ מרכיבים:
– היכולת להיות ערני ומודע תוך מתן תשומת לב מלאה.
– שמירת קשר עין עם הדובר וגרימת הרגשה שהוא הכי חשוב ובמרכז כרגע.
– פינוי זמן נטו והתכוננות להקשבה מלאה.
– היכולת לקבל את עולמו של הדובר (השנה מעולמו של המקשיב) ללא שיפוטיות.
– היכולת להקשיב לדובר מבלי להגיב עם דוגמאות מחוויות אישיות, להישאר נטרלי.
– היכולת לזהות ולהדגיש לדובר את הצדדים החזקים שבאישיות שלו ולחזק את ביטחונו העצמי, תוך הדגשה שבכוחו להתמודד עם הקשיים עד לפתרון הבעיה.

נקודות חשיבה נוספות בניסיון להקשיב “נכון” אפשר:
– לנסות לעשות סדר בדברים ולפשט אותם.
– בשלב מסוים לשאול את הדובר מה הוא חושב שיכול לעזור לו. בדרך כלל התשובה הכי נכונה, האינטואיטיבית, מצויה אצל הדובר.
– לתת לו רעיון קטן אולי לכתוב את כל הדברים.

לדעת להקשיב אומר גם דברים נוספים שיש להיות מודעים להם, מה לא לעשות:
– להשתדל לא להיות ביקורתי.
– התבטאות המקשיב לא תהיה מתנשאת או שיפוטית.

אפשור מצב של הקשבה יוצר מצב מעודד להמשיך ולשתף. יוצר מצב של הזדהות עם הדובר אשר ברוב המקרים “מקטינים” את עוצמת הבעיה.
נכון הדבר שלא תמיד קיימים כל התנאים להקשבה נכונה, אבל עצם המודעות בזמן אמת לפחות לחלק מהנקודות שהוזכרו כאן, מעלה את רמת השיחה למיצוי מקסימאלי להשגת המטרה…

בהצלחה.