אמה, נולדה בדרום הודו בכפר דייגים עני וכבר מילדותה היתה ילדה מאוד מיוחדת. הוריה נתנו לה את השם – סודהאמאני – שפירושו – עדי טהור.
בגיל צעיר מאוד נאלצה לפרוש מלימודים ולטפל בשאר האחים שלה. כבר אז נחשפה למצוקות ולסבל האנשים סביבה ולא יכלה להישאר אדישה למצבם. היא טיפלה בקשישים, חילקה את המזון משפחתה לנזקקים ועזרה לכל מי שיכלה.
עם השנים שקעה יותר ויותר בעשיה ובנתינה ונודעה ברבים בחיבוק שהיא מעניקה לכל מי שמגיע אליה, עניין יוצא דופן בהודו היות ונשים אינן נוגעות בגברים בפומבי.
אנשים הרגישו בחיבוקה, חיבוק אם, נתינה לשם נתינה.
במקביל דיברה על מהות החיים כפי שהיא רואה אותם.
במהלך השנים התפרסמה בעולם כאמה, האם המחבקת, האם של כולם. רבים בעולם מתחברים לדמותה בשל הצניעות והפשוטות שבה. היא מהווה דוגמא אישית בדרך בה היא חיה את חייה.
אמה מצליחה לסייע יותר ויותר בעזרת אירגוני הצדקה הרבים שלה שממשיכים להתרחב ובתחומים שונים, ללא הבדל לאום גזע או דת, מתוך נתינה לשם נתינה. היא מפיצה את תורתה בעולם בכנסים שונים, בהם מקבלת את הבאים בחיבוק בהקשבה ובעצה, ובמפגשים עם דמויות חשובות.
רבים מבקרים באשראם של אמה בדרום הודו (קראלה) תוך כדי מסעם בהודו. מסע כזה אפשר לראות בסרט הצרפתי, שניקרא “היא והוא”. בו הדמויות הראשיות בסרט יוצאות למסע ארוך במטרה להגיע אל האשראם שלה. הם נעזרים בכמה וכמה אמצעי תחבורה במשך כמה ימים, כל אחד והסיבה שלו למסע אליה, עד שהם מגיעים למקום הכינוס באשרם ולמגע האישי עם אמה עצמה, שמחבקת אותם באהבה.
גם דרך המסך קשה שלא להתרשם מדמותה המיוחדת של אמה, היושבת במשך שעות ומחבקת את כל מי שהגיע, צוחקת או בוכה עם מי שאיתה באותו רגע, מקשיבה ולוחשת משהו באוזנו.
מה היא אומרת:
“חמלה היא הביטוי השלם של האהבה.”
“אם אנחנו ממשיכים לשמור על מודעות עצמית, נוכל לחוות שלום ואושר.”
” לכל אדם בעולם צריכה להיות האפשרות לישון ללא פחד, לפחות לילה אחד.
לכל אדם צריכה להיות האפשרות לאכול לשובע, לפחות יום אחד.
צריך שיהיה יום אחד שבו בתי החולים לא יצטרכו לקבל אף חולה בגלל מעשי אלימות.
על ידי עשייה של שירות ללא תמורה לפחות יום אחד, על כל אדם לעזור לנזקקים ולעניים”.
“בעולם של היום, אנשים חווים שני סוגים של עוני: העוני שנגרם על ידי חוסר מזון, ביגוד, מחסה, ואת העוני שנגרם על ידי חוסר אהבה וחמלה. מבין שני אלו, הסוג השני צריך להחשב ראשון בגלל שאם יש לנו אהבה וחמלה בליבנו, אז נוכל בלב שלם לשרת את הסובלים מחוסר מזון, ביגוד ומחסה.”
“ישנם שני סוגים של חינוך: חינוך עבור פרנסה וחינוך לחיים. כאשר אנו לומדים באוניברסיטה ושואפים להיות רופאים, עורכי דין או מהנדסים, זהו חינוך עבור פרנסה. לעומת זאת, חינוך לחיים דורש הבנה של עקרונות חיוניים של רוחניות; להשיג הבנה עמוקה יותר של העולם, מחשבותינו, רגשותינו ואת עצמנו.”
חיבוק גדול
רבי